מלנכוליה היא מילה כל כך עדינה ורכה שטומנת בתוכה כל כך הרבה רגשות עזים. יש משהו נורא קשה בלהגיד את המילה הזאת, היא דורשת שיגידו אותה בשקט, בלחישה, וזה ממש קשה. זה ממש כואב לי לנסות להגיד אותה ככה.
החורף זה הזמן האהוב עלי, לא יעזור כלום, אני אוהב להיות בדיכאון, אולי כי אני רוצה להרגיש, כמה שיותר, לתת לעצבות למלא כל חלל שפנוי במעמקי נפשי. אולי כי פשוט אני הכי יצירתי בתקופה הזאת. בחור נחמד מהלימודים אמר לי השבוע משפט מאוד חכם - “אנחנו יצירתיים הכי הרבה כשאנחנו בדיכאון כי אז אנחנו צופים” וזה נכון כשנמצאים במצב רוח עגמומי, מסתכלים על העולם בעין יותר מכוונת מאחר ואנו מחפשים רפליקות לעגמומיות אצלנו בעולם. אנחנו נאלצים לראות אותו עם קצת פחות מסננים באמצע. קצת פחות אמצעי תיווך שעוזרים לנו לעבור את היום בלי להתייחס לדברים קטנים שמציקים לנו מבפנים, ופתאום אנחנו שמים את משקפי המלנכוליה והעולם נראה אחרת. אנחנו שמים לב למחוות קטנות. לשפת גוף והכל כמראה המשקפת אותנו.
בשבילי למוזיקה חלק קריטי במצב הזה. ונתחיל את מצעד שירי הדיכאון שהכי עושים לי את זה בציטטה:
” אני שמח רק כשיורד גשם, אני שמח רק כשזה מסובך, ולמרות שאני יודע שלא תוכלי להעריך את זה, אני שמח רק כשיורד גשם, את יודעת שאני אוהב את זה כשהמוזה חוזרת, למה זה מרגיש כל כך טוב להרגיש כל כך עצוב? אני שמח רק כשיורד גשם.” - שירלי מנסון (גארבג’)
Garbage - I’m only happy when it rains
השיר הזה מלווה אותי בערך מגיל 16, שירלי מנסון הסולנית של הלהקה היתה בעיני האישה המושלמת אז בגיל ההתבגרות. כועסת, אמיתית ושורפת. הלוואי שג’ארבג’ היו נשארים במקום שלהם אז, באלבום הראשון, מחוסר השם והרוקיסטי עם העטיפה הורודה. דקה לפני ההצלחה של האלבום האלקטרוני יותר שלהם version 2.0 שסימל עבורם כיוון חדש ופחות מקורי.
ומשם נעבור לקטע חדש יחסית שנכנס לי היטב למשבצת
Roosevelt Franklin - Insomnia 411 Feat. Jean Grae and slug
אני שוכב לי במיטה. מסתובב מצד לצד, מותש פיזית, מותש נפשית, אבל המחשבות מסרבות להיעלם לשחור. הם ממשיכות לרדוף אותי בכל פינה. הלב כואב, אז מדליקים טלוויזיה אחרי כמה שעות שמסתובבים מצד לצד ומנסים לברוח לטלוויזיה, למוזיקה, לכתיבה, לסמים. מנסים אבל לא תמיד מצליחים. ואז רק אחרי כמה שעות שמכלים בלהתחמק מהמחשבות ההם, שסבלת מהם כשניסית לישון. כשרצית לחלום ולא הצלחת. נשארים ערים עד אור ראשון ואז הולכים לישון בתקווה שכשנקום נרגיש יותר טוב.
RJD2 - Here’s What’s Left
חוזרים הביתה מיום ארוך ומתיש בעבודה/בלימודים, מניחים את המפתחות על השולחן, נכנסים למיטה ושואלים “מה נשאר?” אין כוח להיות לבד, אבל גם לא ממש רוצים חברה. אבודים במקום ההוא בין הרצון להיות מישהו שאתה לא לבין הרצון להיות עצמך… במקום הגידול הזה שבו המלנכוליה מתגנבת אליך וחודרת לבפנים ברגע של חולשה… אז מדליקים טלוויזיה, פותחים ספר, וקוראים כשבחוץ מרעימים הרעמים ורעש הגשם המתדפק על הגג משמיע את רשרושו הממכר. עוצרים את מה שעושים ורק שוכבים במיטה ומאזינים לרוחות, עד ששוקעים בשינה.
Gary Jules - Mad World
אז מה בא קודם כשעושים פליי, המלנכוליה או הגרסא היפהפייה הזאת לשירם של tears for fears. השיר הזה שייך לכל אדם שמרגיש לא שייך, הוא נכנס לפריים בדיוק ברגע ההוא, הרגע ההוא שלא רואים תקווה באופק, הרגע ההוא שכשמגיעים אליו שוקעים עמוק עמוק לתוך השחור. השיר הזה שייך לפסקול של דוני דארקו, אחד הסרטים הנפלאים, אם עוד לא ראיתם אותו, אתם חייבים. זה הסרט האהוב עלי. במיוחד נוגע בי כשאני בדיכאון… השיר אף נתן לי השראה לסרט קצר שהכנתי ללימודים Moving Pictures.
Soundgarden - Black Hole Sun
עוד שיר נעורים. אחד מהשירים היותר שחורים שזכורים לי, הרבה בזכות הקליפ המטריד שלו. בקליפ כל הדמויות מתעוותות ונשאבות לתוך שמש שחורה ומאגית הנפערת בשמים. שיר שמתאר את התחושה שכולנו מכירים. המציאות המוכרת מתעוותת ונעשה קודרת יותר ויותר, אנו נסחפים עד שלבסוף אנחנו נבלעים לתוך החור השחור ההוא.
“אתמול כל הצרות שלי נראו כל כך רחוקות, עכשיו נראה שהם כאן כדי להישאר, אני מאמין באתמול”
Beatles - Yesterday
תרצו או לא, ג’ון לנון הביטלס פה כדי להישאר, השיר הנפלא הזה הוא אחד משירי הדיכאון הכי נפלאים שקיימים. המצב ההוא שבו אנחנו חיים בזכרונות האתמול קורה לכולם. תמיד האתמול נראה יותר טוב. יותר אטרקטיבי. אנחנו שוכחים ומייפים את כל החרא שאכלנו במשך השנים. תקראו לזה הדחקה, תקראו לזה גלגל הצלה. איך שלא תקראו לזה. הדבר הכי נןורא הוא לנסות לשחזר את העבר ולגלות כבר שהוא לא קיים ומה שהיה היה והלך לאיבוד.
aim - Cold Water Music
Adam F - Circles
לילה קר ככפור ברמת הגולן. בדיוק סיימתי תורנות פטרול מסביב לבסיס. אני משיל מעלי את הדובון. לובש את נכנס מתחת לשמיכה, שוכב על הגב, שם אוזניות, נותן למוזיקה לזרום פנימה. מתרכז בנקודה בתקרת הבטון הלבנה. מסתכל על האדים שיוצאים מפי. עוצם עיניים, לוקח הכל. זה מה שנקרא דיכאון אופורי. קל להתמכר אליו.
חברים, זה עולם המלנכוליה. לכולנו הוא מוכר. חלק מאיתנו שונאים אותו, חלק לא יכולים בלעדיו. אני שייך כפי שכבר ניחשתם לקבוצה השנייה. אין על הדיכאון החורפי. נכנסים מתחת לשמיכה, מתחממים. אחת הסיבות שאני אוהב את החורף היא שבהבדל מהקיץ, שבו הצורך הוא בעיקר להתקרר, בחורף אנחנו רוצים להתחמם. זה נשמע לי טבעי יותר. האינטנסיביות שיש בחורף. כוחות הטבע שמפגינים שרירים. אין את זה בקיץ. החורף נותן לנו תירוץ טוב להתכנס בתוך עצמנו. מוזיקה נותנת לנו זווית ראייה חדשה. פוקוס מסויים על משהו ספציפי וטשטוש על משהו אחר. אני מקווה שסיפקתי לכם כאן קצת זוויות ראייה שתמצאו כשימושיים עבורכם כמו שהם שימושיים עבורי.
חורף נעים (ומאוחר) שיהיה לנו.
לפני שהשנה נסגרת החלטתי שהגיע הזמן לתת כבוד לכמה מהשירים הטובים ביותר שהיו. חלק נחשבים זניחים בעיני אנשים מסויימים, חלק לא ממש עלו על פני השטח, וחלק היה קשה לפספס אבל עדיין מגיע להם כבוד. אז בואו נתחיל לשפוך…
Redman - Let’s Go
רדמן נעלם מהשטח, הרבה בגלל דרמה של חברות תקליטים. זו הסנונית הראשונה והרצינית מזה הרבה זמן.
Styles P - Testify Feat. Talib Kweli
סטיילס מארח את טאליב באחד השירים עם הווייב הכי מגניב וכנה של 2006.
Talib Kweli - Hush Feat. Jean Grae
2006 בהחלט הייתה שנה חזקה לטאליב קוואלי שלאחר ירידה מסויימת חזר לככב בשנים האחרונות. בלייבל החדש שלו Blacksmith חתומה ג’ין גריי המוכשרת והשיר הזה הוא מהמיקסטייפ החדש של הלייבל Talib Kweli Presents-Blacksmith The Movement.
Smif N Wessun - Warriors Heart Feat. Dead Prez
שילוביישן בין 2 הרכבים סופר מוכשרים ושונים בטבעם יוצר חומר מצויין ומעניין.
Ghostface Killah - Josephine (Remix) Feat. Trife Da God & The Willie Cottrell Band
גוסט כתמיד מספק את הסחורה בהגשה מלאה ברגשות וכאילו שזה לא מספיק יש לו ליווי חי ופזמון מלא נשמה. אחד השירים היפים של השנה.
Mos Def - Murder of A Teenage Life
בנושא מוס ישנו ויכוח רציני האם הוא ירד ברמה בגלל קריירת המשחק והכיוון שהוא בחר בו (יותר שירה, פחות ראפ). מה שבטוח שהמוס של True Magic זה לא המוס של Black on Both Sides (שבדיוק האזנתי לו שוב בימים האחרונים וגיליתי מחדש איזה מצויין הוא). השיר הזה מהאלבום החדש הוא הקטע הראוי היחידי לטעמי. קטע מצויין, סטוריטלינג מצמרר.
El-P - Smithereens (Stop Crying)
אל פי מעולם לא עשה חיים קלים למאזינים שלו. כשפנטסטיק דאמאג’ יצא הייתי די בטוח שכל מה שיש שם זה הרבה רעש, אבל לאחר כמה חודשים של עיכול האלבום, גיליתי בו מלודיות מצויינות קבורות תחת המעטה הרב שכבתי. הליריקס האנגימטים, הדיליברי העויין והצליל המוזרים יוצרים חוויה קלסטרופובית ומעניינת שאני מקווה שאל פי יצליח לשחזר ואולי אפילו לשדרג באלבומו שאמור לצאת ב - 2007, בינתיים הנה אחד מהשירים הראשונים שיצאו מהאלבום. עוד יגדל עלי, אולי גם עליכם.
Saigon - Dreamz
סייגון הוא ההבטחה הגדולה של ההיפ-הופ כבר מעל לחמש שנים (אפילו בסדרה המעולה הפמלייה נתנו לו תפקידון בתפקיד עצמו). בינתיים הוא כמו רבים אחרים מסובך בדרמות של חברות תקליטים, אבל מדי פעם הוא מוציא משהו כדי להחזיק אותנו רעבים. את השיר הזה הפיק הפלא התשיעי.
Zion - B Boy Remix Ft. Crown City Rockers, Planet Asia, Grouch, Chali2na
ציון כבר שנים הוא אחד הראפרים העסוקים, עם שותפו ליצירה בזיון איי החבר’ה מוציאים אלבום כל שנה כמו שעון. בשיר הזה מתארחים כמה שמות גדולים שנזכרים בימיהם כבי-בויז על הפקה גרובית ומינימלית, שיט טוב. check it out
UGK - Up Next Feat. Big Daddy Kane And Kool G Rap
החברה מהדרום שוב ביחד אחרי ש - Pimp C השתחרר מהכלא. בשיר הזה הם מארחים 2 אגדות. החבר’ה מ - cold chilin’ מהקווינס באים לעשות כבוד, ולא רק הם. ההפקה שייכת ללא אחר ממארלי מארל!
Eminem - No Apologies
בואו נודה בזה למרות שזה לא נעים. אמינם כבר מזמן לא סלים שיידי. בין ים הזבל של חמישים סנט, הפקות מעצבנות שחוזרות על עצמם וסגנון זרימה חסר השראה כבר כמעט התעייפתי מלבדוק חומר חדש שהוא מוציא… ב - The Re-Up מצאתי הרבה רע אבל גם כמה קטעים ששווים התייחסות. הקטע הזה הוא הקטע הכי טוב שאם הוציא כבר תקופה ארוכה. חובת שמיעה למי שלא שמע.
Pharoahe Monch - Desire
פרעה מונץ’ הוא ראפר של ראפרים. מבני חריזה משוגעים כמו שלו הם פנטזייה שכל ראפר חובב עד מקצועי יזיל ריר עליהם. מאז internal affairs המצויין שיצא ברוקוס. הפרעה נעלם רק כדי לחזור מדי פעם עם איזושהי הבלחה. עכשיו סוף סוף יש למה לצפות ב - 2007, אלבומו החדש Desire כמו השיר הנפלא הזה מציין את התשוקה והנחישות של פרעה למיקרופון. אם האלבום דומה לשיר הזה אנחנו הולכים לקבל קלאסיקה. על ההפקה המגניבה ומלאת הנשמה יושב לא אחר מהאלכימאי.
Common - I Have A Dream
מה נסגר עם Will.I.Am זו השאלה המרכזית, השנה המפיק הזה כיכב יותר מכל אחד אחר. אולי זו הכפרה שלו אחרי הסטייה הקיצונית של הרכבו Black Eyed Peas לכיוון הפופ המיינסטרימי. את השיר המצויין הזה של קומון אני פספסתי וחבל, כי למרות פזמון קצת רכרוכי זה אחד השירים היותר יפים של השנה.
Nas - Hip Hop Is Dead ft. Will.I.Am
מי היה ספקני לגבי האלבום של נאס? נראה לי שדי בטוח להגיד שכולם. במיוחד לאחר המחלוקות עם פרימו ורשימת המפיקים של האלבום. במציאות יצא לנאס אחד מהאלבומים המוצלחים ביותר שלו. אומנם לא קלאסיקה אבל בהחלט אלבום שעושה כבוד עם הרבה שירים מצויין. זה השיר האהוב עלי מהאלבום החדש. הפקה קטלנית נוספת של will i am ונאס יושב מצויין על הקצב.
Jay-Z - Do U Wanna Ride Feat. John Legend
וואלה, בשמיעה ראשונה של האלבום החדש. ג’יי אכזב אותי. למרות הפקות מצויינות של כל המפיקים המצויינים שהשתתפו בפרוייקט (just blaze, kanye west, dr dre ועוד). ג’יי נשמע לי עייף. האמת היא שיש מעט מאוד אלבומים של הבחור שהתחברתי אליהם בשמיעה ראשונה (הבלופרינט זכור במיוחד לטובה) אבל לא יעזור מדובר פה באלבום משובח במיוחד. אחד הטובים של 2006. והשיר הזה, הרבה בזכות ההפקה של קנייה וה - hook של ג’ון לג’נד פשוט הופכים את השיר הזה לחובה.
Black Sheep - Novokane Groove
זה דבר נדיר שהרכב אולדסקול מוציא אלבום מוצלח לאחר שנים רבות של פגרה. מעט מאוד ראפרים מהעבר הצליחו לצאת מזה בכבוד, לרוב הם יוצאים אפרוריים, יבשים, ופשוט לא רלוונטים. המקרה של הכבשה השחורה מוכיח אחרת… הצמד הוציאו השנה אלבום מגניב לגמרי שנחרש אצלי נון-סטופ…
Jay-Z - Show Me What You Got (Chops Remix)
ונקנח ברימיקס הטוב ביותר השנה לדעתי. צ’ופס חצי מה - mountain brothers הוא מפיק מוכשר שעובד פחות מדי לטעמי. רימיקס טוב צריך לשמר אלמנטים מההפקה המקורית ולשדרג אותה לווייב אחר לגמרי. צ’ופס קונה אותי פה לגמרי עם ההפקה המדהימה הזאת והוורס שלו שהוא הכניס לשיר שמתעלה על המקור המוצלח כשלעצמו של just blaze.
זהו זה היה הפוסט הראשון בבלוג (עיצוב מקורי, בקרוב). אשמח אם תגיבו. ותחזרו להתעדכן!
פלג.