טראשי וקלאסי, מיקס רחבות חרמני במיוחד
טראקליסט:
1. stingee - take dem panties off
2. kid sister - damn girl
3. kelis - blindfold me
4. II nasty - pussy whipped
5. JoolsMF - 1 Thing (remix)
6. lily allen - ldn (south rakkas crack whore riddim(
7. DJ mehdi - Boggin’
8. Tony Devivio - Percussion Suite (Osunlade Yoruba Peoples Remix)
9. Snoop dogg Vs Grease
להורדה כאן
המיקסטייפ הראשון בסדרת music to fuck to. המוזיקה השחורה והחלקלקה האידיאלית לזיונים - והפעם מוזיקה לפעם הראשונה שמכירים גוף/עולם חדש. לחקירה איטית, ארוכה ויסודית…
טראקליסט:
01. lovage - sex (i’m A)
02. the isley brothers feat. mos def - beauty in the dark
03. groove armada - hands of time
04. LL Cool J - Doin’ It
05. Ali Shaheed Muhamed - All Right (Aight) Interlude
06. Kelis - Trilogy
07. Wycelf Jean Feat. Mary J Blige - 911
08. Lovage - Book Of The Month
09. Placebo - Every me And Every You (Sneaker Pimps Remix)
10. Christina Aguilera - The Right Man
11. ברי סחרוף - תסתכל לה בעיניים
להורדה כאן
מיקסטייפ חם של בולטימור קלאב ואלקטרו. באסים כבדים, רימיקס לוהטים. מנענע ישבנים.
טראקליסט:
1. M.I.A - XR2 (tigerstyle remix)
2. mekon - whats going on feat. roxanne shante (junior cartier remix)
3. matt & kimm - yeah yeah (bobby evens remix feat. jimmy jamz
4. nelly furtedo - maneater (crookers remix)
5. lady sovereign - hoodie (spank rock remix
6. new young pony´s - ice cream (thee bang gang deejays remix
7. trouble and bass - get up
8. pharell - frontin´ (starkey remix
9. timbaland - throw it on me feat the hives
10. dj mehdi - i am somebody (switch remix extract
11. sexual earthquake - dance music (toxic avenger remix
12. fergie - fancy (chromeo remix
13. spank rock - bump feat. amanda blank (pink skull remix
14. basement jaxxx - make me sweat
15. alter ego & ghost writers - ghost music (baltimorder remix
16. todosantos - acid boys & acid girls
17. yeah yeah yeahs - gold lion (diplo´s optimo remix
18. headland - dogging sisters (blamma! blamma! mix
19. screamclub vs. ben adorable feat. peaches - fine as fuck
מיקס חם וטעים לרקדנים לדור הדפוק…
טראקליסט:
01. Spektrum - Kinda New (Dirty South remix)
02. Fat Joe feat. Lil Wayne - Make It Rain (Quarterbar Remix)
03. Rick Ross feat. Flo Rida - Birthday
04. Panther - You Don’t Want Your Nails Done
05. Simian Mobile Disco - Tits & Acid
06. Kelis - Bossy (SebastiAn Remix)
07. Josי Gonzבlez - Crosses (Stanton Warriors Remix)
08. Idriss Tamount - MuddUp
09. Death From Above 1979 - Sexy Results (MSTRKRFT Edition)
10. The Prodigy - Girls (Geht’s Noch? Edit)
11. Rick Ross vs Simian Mobile Disco - Hustlin’ Hustler (Cadence Weapon Hi-Speed Edit)
12. Damien Marley - Jamrock (Low Bee Club Mix)
13. Spank Rock - Sweet Talk
דף ריק. הדיו נגמר. העט חורטת על הדף משאירה רמזים לנכתב על הדפים הבאים במחברת.
רסיסים שבורים של ילדות.
מדבקות של חבורת הזבל. הריגוש שבצעצוע חדש. העסיסיות שבה דברים נצרכים. ריחות, מראות, מגע. הכל מרטיט, משחית ונספג. תפיסה, משתנה כבריכה שנחפרה עם את מפלסטיק בחול ים במאמץ רב, רק כדי להיזנח בסיומו של יום. בסוף תגיע הרוח והחול ירפרף לו בתוכה עד שתתמלא, תיסתם ומי הים יישארו. יקברו בה שוב; היא תצטמצם עד שיישאר ממנה רק שקע קטן בתודעה הרבה אחרי שנעלמה כאילו לא היתה. משחקים, בחולה ורופא. סקרנים, כל כך סקרנים אבל גם לא יודעים, לא שולטים. כבר לא תמימים. נשחקים. הצבע מתקלף ואוזל, ומסתגלים, כי שינוי זה טוב הם אומרים. שינוי זה התקדמות. לא, מתקבעים. לא תופסים את גודל האבסורד עד שמתבגרים ומבינים פתאום למה אמא ואבא ישנים כל יום משתיים וחצי עד ארבע, ולמה סבתא מגישה כל פעם שבאים לבקר אותה את אותו לחם עם אותו נקניק חתוך בדיוק באותה צורה.
מאבדים. מאבדים הרבה, נפטרים מכל המשקל העודף הזה, צריכים מקום לשדים. מפלצות. לא מהסוג המוחשי שצל יוצר בחושך, אלא מהסוג החמקני שנמצא גם כשמדליקים את האור. מפסידים, את קלות הדעת. דף חדש כבר לא נפתח בתחילתו של יום. חוזרים אחורה לדפים שהיו אתמול, מבלים חלק גדול מהיום, מודאגים מהדפים שיחרטו מחר.
הכל נעשה מותנה. דבר תמורת דבר, הכל משא ומתן. צריך לעמוד על המשמר. להתמקם במקום. להרים את בלם היד. להילחם, להתקבע, עקשנים, הם לא קולטים שזה שלי ורק שלי. לוותר, זה לאבד חלק ממשהו. לפעמים לא ברור ממה. חשבון, אחד ועוד אחד שווה שתיים, אחד פחות אחד שווה אפס. מבדילים בין טוב לרע, מפתחים אינטואיציה למניפולציה. הרגע נמחק, מתחיל אחד חדש. רבים, הרבה, מרימים את בלם היד ההוא מקודם ונותנים גז בניוטרל. עושים הרבה רוח אבל תקועים. מתעייפים, לא כמו בלילה כשהולכים לישון עם הראש על אבא מול הטלוויזיה אלא נפשית. צביטה קטנה שם באזור הרגיש, זה כל מה שדרוש על מנת להזרים את הדמעות. בוכים, זה מרגיש טוב. כי זה מרגיש נקי. נקי ומלוח, מלוח ונקי.
מתלכלכים כי אימא נורא תכעס אם היא תגלה שלא עשית שיעורי בית וחתכת מהשיעור כדי לשחק במגרש, נתפסים ולומדים שהאמת היא יחסית, בעיקר לשקר שמספרים. מפנטזים, על בנות. בעיקר על המדריכה היפה והמפותחת מהקייטנה שגדולה ממך באיזה שמונה שנים. היא מחייכת אליך המון . אז עדיין מאמינים שאם תמשיך לחשוב על זה, מה שעובר לך בראש יתגשם, אבל מהר מאוד לומדים לוותר, כי מבינים שיש דברים שפשוט לא משנה מה תעשה, הם לא אפשריים. ההורים שיקרו, חלומות לרוב לא מתגשמים, שוב בוכים.
וזה לא מה שאתה מרוויח, זה מה שאתה מפסיד. כי כשאתה רואה את החיים חולפים לפני המוות גם האיש המאושר בעולם נמצא באזור הזה, האפור, שבין ההישגים, להחמצות. העבר והעתיד הם שמטרידים אותך. ההווה נשכח בבליל הרחמים העצמיים האלה. בעולם הזה שבו התקשורת שלך עם עצמך נקטעה. שבו הקולקטיב מכתיב לך את מודעת ההספד. אתה כבר מזמן לא שליט אתה נשלט, עבד בנעלי בטון ששוחה בים, האוקיינוס שנקרא הקונספציה. שם, איבדת את עצמך. שם הרגשתי שאיבדתי את עצמי.
לא ברור לי באיזה גיל זה קרה, אבל זה קרה ומאז כבר וויתרתי על הניסיון לשחזר את זה. לחיות מחדש את הרגע. כי הוא אבוד לנצח נצחים. כלוא בכלא ללא סורגים, שממנו היציאה היא אחת ויחידה. הכלא שאני לא מוכן לחיות בו אבל גם לא יודע ממש איך לצאת ממנו. בית המאסר של חוסר האושר. לא, אין שם דיכאון, לכל הפחות לא לרוב, אבל יש שם פשוט ריק שלמרות חיים עשירים יש לו ישות עצמית, עם זרועות בכל אספקט בחיים שלך. והחלל התחום הזה חולה. הוא שורף בבטן ועולה בגרון כצרבת. אינפקציה המאיימת לבצע מעשים מגונים בחלק הבריא, כמו תבשיל המתבשל על אש קטנה עד שלבסוף יתפרץ ויעלים את הכל בהרס עצמי.
חייב להיות בהווה לבדי, אחרת יתחיל העבר להכהות את חושי, העתיד ישתחל עם האגרוף הזה בבטן. ואשכח, אשכח את מה שהפסדתי. אהפוך מבן אדם שחי בעולם עם כללים ומשנה אותם כהוות נפשו למהות הלכודה בתוך מערכת העיכול של הגורע. ללא אור, ללא רוח. כלי קיבול בלתי מנוצל, שלא ידע להכיל בתוכו כלום מעבר ליקום פתטי וחסר שחר. עוד מבוגר אפור, חסר ריח, חסר טעם, חסר מגע. עוד חתיכה שמשלימה פאזל גדול, הלוואי והייתי יכול להישאר שלם, כחתיכה עזובה שלא משלימה כלום מלבד עצמה.
ועכשיו אחרי שהוצאנו את כל זה (למען ההגינות אומר שזה נכתב לשיעור מסה). קצת מוזיקה לנשמה, אתם מוזמנים להוריד אוסף שהכנתי לסוף השבוע כאן
השירים וקצת עליהם:
1. The Rza - Fury In My Eyes/revenge (Feat. Thea) - אחרי שהגאון הזה עשה פסקולים לגוסט דוג, קיל ביל ועוד. הוא מוציא פסקול לסדרת האנימה Afro Samurai. מלבד שהפסקול מומלץ בחום. השיר הזה פשוט יוצא מהכלל ומצויין בצורה בלתי רגילה.
2. Braille - Shades Of Grey Feat. Toni Hill - ברייל הוא אולי אחד מהאנשים המוכשרים באנדרגרואנד. הבחור הוציא את אלבומו הראשון שהוא גם הפיק מוזיקלית לבד בגיל 16. ומשם זרמו כבר מים בנהר ופני השטח השתנו. אומנם הוא עדיין שייך לזרם של ההיפ-הופ הדתי, אבל בשיר הזה ניכרת בעיקר הבגרות שבו. ההפקה שגם עליה הוא חתום מצויינת ומתארחת בקולות רקע הזמרת הנפלאה טוני היל מסיאטל.
3. Plan B - Missing Links Feat. Radiohead - פלאן הוא ראפר בריטי שהוציא לאחרונה אלבום שנקרא Pain it Blacker, כאשר באלבום הוא מסמפל מספר שירים שבו נגיד לא הכי קרובים בעמדה הבסיסית שלהם להיפ-הופ (ביניהם לאונרד כהן ווילי נלסון). התוצאה מספקת בהחלט.
4. Asheru and Blue Black of the Unspoken Heard - Soon Come - אומנם לא שיר חדש בכל צורה (2001 זו השנה). אבל צמד המוכשרים האלה הם התגלגלות ישירה של ה - native tongues (זרם של שנות התשעים, הרכבים בולטים בו Black Sheep, a tribe called quest ו - de la soul) . מוזיקה טהורה מאלבום הנושא את אותו שם.
5. Non-Prophets - The Cure - ס’ייג פרנסיס וג’ואי ביטס הם הלא-נביאים . אלבומם מ - 2003 נקרא Hope והוא שונה מרוב החומר הרגיל של ס’ייג ברובו. לכן זה אירוני שבחרתי דווקא את השיר הזה שהזכיר לי את הס’ייג שאני אוהב. המשורר המוזר והמיוחד. הביט פשוט ממיס, כלי הנשיפה האלה פשוט עושים משהו בעמוד השדרה - “When a boy write-offs the world its done with sloppy misspelled words, when a girl write offs the world its done with curses. i’m searching for a cure”.
6. Brother Ali - Faheem - יש בעלי (שאם תרדו קצת בדף תוכלו לקרוא ביקורת על אלבומו האחרון). כנות אשר אני מוצא כנדירה במוזיקה שחורה, מן יושרה כזאת בגובה העיניים. אחרי אמינם וסלאג גם עלי מקדיש שיר לבן שלו. מצויין.
7. Joy Denalane - Im Ghetto von Soweto - נקח מנוחה מהראפ, עם קצת סול אירופאי משובח. ג’וי היא זמרת מגרמניה, הגרסא הזאת היא גרסאת ההופעה החייה, לשיר מאלבומה המצויין כשלעצמו Mamani. מומלץ בחום להפעיל את הציפור עליה. קול מדהים, וסטייל שמריח מוינטג’.
8. Atmosphere - Shoes - אני מת על השיר הזה מכמה סיבות: א. כי הוא משעשע וחכם. ב. כי דווקא העטיפה המוזיקלית המינימלית נותנת צ’אנס למוזיקה לצאת החוצה.
9. Sage Francis - Makeshift Patriot (Gruvis Malt 03) - טוב נו כן כן, עוד שיר של ס’ייג (ונחשו מה עוד מעט עוד אחד). מדובר באחד משירי המחאה הראשון וללא ספק אחד מהחכמים משהם שיצאו אחרי 11/9 נגד הפעולות באפגניסטן. הגרסא המקורית טובה, אבל זאת מסיבוב ההופעות של ס’ייג ביחד עם ההרכב המצויין Gruvis Malt וזה נהדר לשמוע את העיבוד שלהם לשיר הזה. גם ס’ייג מעלה את ההופעה שלו. אחרי האלבום החי של Atmosphere עם ה - Heirospecs זה אלבום האדפטצייה החייה האהוב עלי. חובה של שיר. נא להקשיב למילים.
P.O.S. - P.O.S. Is Ruining My Life .10 - עד עכשיו לא היה מי יודע מה של חיבור ביני לבין P.O.S. הוא נורא חזק בקטע של Pאנק שלא מדבר אלי ממש, אבל הקטע הזה ששמעתי ב - Myspace שלו פשוט הפיל אותי מהרגלים. בועט, ובדרך טובה.
11. Sage Francis - Inherited Scars (Gruvis Malt 03) - אחד השירים האהובים עלי מ - Personal journals, אלבום ההיפ-הופ הפואטי אולי הכי מוצלח שאני מכיר. שוב אני sucker לכלי נשימה בהיפ-הופ.
מקווה שנהנתם, תגובות מזומנות בברכה 
שלום חברים,
מזמן רציתי להתחיל להכין סטים של ההיפ-הופ שאני הכי אוהב. זה שמלא בנשמה בחיות, באנרגיה. המוזיקה ששואבת מהעבר שלה עם סימפולים מלאים בנשמה, במוזיקת ג’אז, פאנק. השיט הכי אמיתי, אוטנטי שבא מהבטן. אז עכשיו אני מביא לכם סט כזה, מלא בבחירות שלדעתי הם מצויינות. זה המיקס/סט שהכנתי שאני הכי אוהב בו וגאה בו עד עתה. ואני מביא לכם אותו כאן להורדה מקווה שאתם תהנו להאזין לו כמו שאני נהנתי להכין אותו.
הטראקליסט:
01. Amy Winehouse - You know i’m no good
02. Pete Philly and Perquisite - Gratefull
03. Jazz Liberators - Force be with you feat. T.Love
04. DJ Jazzy Jeff - All I Know Feat. CL Smooth
05. Brother Ali - Walkin’ Away
06. Nas - Can’t Forget about you feat. Chrisette Michele
07. Souls of Mischief - 93′ Till Infinity
08. Extra Profilic - Go back to school
09. Kollabo Brothers - Watch the Game Feat. The Gambit
10. Thes One - Bobcat
11. Nas - Where Are They Now (West Coast Remix) (Feat. Breeze, Kam, King Tee, Candman, Threat, Ice T, Sir Mix-A-Lot, Conscious Daughters)
היי חבר’ה, לאחרונה אין לי הרבה זמן לעדכן את הבלוג אבל מצאתי קצת זמן אחרי הצהריים להכין מיקס קטן…
הטראקליסט:
1. The Beatnuts - Look Around Feat. Dead Prez
אחד השירים האהובים עלי. פלואו קטלני, ליריקס בועטים וכנים ופזמון מצמרר.
2. Percee P, Vakill, & Rhymefest - Keep The Fame
מתוך הדיסק המצויין Below the ground של קבוצת המפיקים משיקגו The Molemen, שיר שהוא למעשה Cypher של 3 ראפרים מוכשרים, Vakill הוא כבר שם מותג בסצנת האנדרגרואנד של שיקגו, וריימפסט כבר זכה להצלחה יחסית (אך פחותה מדי) על אלבומו האחרון. על Percee P יש לי רק להגיד שמדובר באחד הראפרים הכי מיומנים מבחינת פלואו, לא סתם הכינוי שלו הוא The Rhyme Inspector.
3. Jigmastas - Don’t Get it Twisted
קחו ראפר מוצלח ומפיק אדיר (DJ Spinna) וייצא לכם אלבום מצויין. ואכן אלבומם של החבר’ה Infectious היה אחד האלבומים המרעננים שיצאו בעשור האחרון בהיפ-הופ.
4. Black Panther & Nas - Dreams Vs. Hope Feat. Mez Majesty, Ali Bey & M1 (Volastylez Blend Mix)
לא יכולתי להתאפק, האקפלה המצויינת של Hope מאלבומו האחרון של נאס עשתה לי חשק לשמוע אותה על ביט מתאים והחיבור עם Black Panther המצויין בא לי בקלות. אלבומו החדש של הפנתר, My Eternal Winter הוא אחד האלבומים המעניינים שצצו משום מקום. אני מודה ומתוודה הגעתי לאלבום הזה לגמרי במקרה. ואכן הוא מציאה לא קטנה. אני מרוצה מהתוצאה, נאס נשמע נכון על הביט הזה. אבל אתם תהיו השופטים האמיתיים.
אשמח לתגובות חיוביות ושליליות כאחד.
מלנכוליה היא מילה כל כך עדינה ורכה שטומנת בתוכה כל כך הרבה רגשות עזים. יש משהו נורא קשה בלהגיד את המילה הזאת, היא דורשת שיגידו אותה בשקט, בלחישה, וזה ממש קשה. זה ממש כואב לי לנסות להגיד אותה ככה.
החורף זה הזמן האהוב עלי, לא יעזור כלום, אני אוהב להיות בדיכאון, אולי כי אני רוצה להרגיש, כמה שיותר, לתת לעצבות למלא כל חלל שפנוי במעמקי נפשי. אולי כי פשוט אני הכי יצירתי בתקופה הזאת. בחור נחמד מהלימודים אמר לי השבוע משפט מאוד חכם - “אנחנו יצירתיים הכי הרבה כשאנחנו בדיכאון כי אז אנחנו צופים” וזה נכון כשנמצאים במצב רוח עגמומי, מסתכלים על העולם בעין יותר מכוונת מאחר ואנו מחפשים רפליקות לעגמומיות אצלנו בעולם. אנחנו נאלצים לראות אותו עם קצת פחות מסננים באמצע. קצת פחות אמצעי תיווך שעוזרים לנו לעבור את היום בלי להתייחס לדברים קטנים שמציקים לנו מבפנים, ופתאום אנחנו שמים את משקפי המלנכוליה והעולם נראה אחרת. אנחנו שמים לב למחוות קטנות. לשפת גוף והכל כמראה המשקפת אותנו.
בשבילי למוזיקה חלק קריטי במצב הזה. ונתחיל את מצעד שירי הדיכאון שהכי עושים לי את זה בציטטה:
” אני שמח רק כשיורד גשם, אני שמח רק כשזה מסובך, ולמרות שאני יודע שלא תוכלי להעריך את זה, אני שמח רק כשיורד גשם, את יודעת שאני אוהב את זה כשהמוזה חוזרת, למה זה מרגיש כל כך טוב להרגיש כל כך עצוב? אני שמח רק כשיורד גשם.” - שירלי מנסון (גארבג’)
Garbage - I’m only happy when it rains
השיר הזה מלווה אותי בערך מגיל 16, שירלי מנסון הסולנית של הלהקה היתה בעיני האישה המושלמת אז בגיל ההתבגרות. כועסת, אמיתית ושורפת. הלוואי שג’ארבג’ היו נשארים במקום שלהם אז, באלבום הראשון, מחוסר השם והרוקיסטי עם העטיפה הורודה. דקה לפני ההצלחה של האלבום האלקטרוני יותר שלהם version 2.0 שסימל עבורם כיוון חדש ופחות מקורי.
ומשם נעבור לקטע חדש יחסית שנכנס לי היטב למשבצת
Roosevelt Franklin - Insomnia 411 Feat. Jean Grae and slug
אני שוכב לי במיטה. מסתובב מצד לצד, מותש פיזית, מותש נפשית, אבל המחשבות מסרבות להיעלם לשחור. הם ממשיכות לרדוף אותי בכל פינה. הלב כואב, אז מדליקים טלוויזיה אחרי כמה שעות שמסתובבים מצד לצד ומנסים לברוח לטלוויזיה, למוזיקה, לכתיבה, לסמים. מנסים אבל לא תמיד מצליחים. ואז רק אחרי כמה שעות שמכלים בלהתחמק מהמחשבות ההם, שסבלת מהם כשניסית לישון. כשרצית לחלום ולא הצלחת. נשארים ערים עד אור ראשון ואז הולכים לישון בתקווה שכשנקום נרגיש יותר טוב.
חוזרים הביתה מיום ארוך ומתיש בעבודה/בלימודים, מניחים את המפתחות על השולחן, נכנסים למיטה ושואלים “מה נשאר?” אין כוח להיות לבד, אבל גם לא ממש רוצים חברה. אבודים במקום ההוא בין הרצון להיות מישהו שאתה לא לבין הרצון להיות עצמך… במקום הגידול הזה שבו המלנכוליה מתגנבת אליך וחודרת לבפנים ברגע של חולשה… אז מדליקים טלוויזיה, פותחים ספר, וקוראים כשבחוץ מרעימים הרעמים ורעש הגשם המתדפק על הגג משמיע את רשרושו הממכר. עוצרים את מה שעושים ורק שוכבים במיטה ומאזינים לרוחות, עד ששוקעים בשינה.
אז מה בא קודם כשעושים פליי, המלנכוליה או הגרסא היפהפייה הזאת לשירם של tears for fears. השיר הזה שייך לכל אדם שמרגיש לא שייך, הוא נכנס לפריים בדיוק ברגע ההוא, הרגע ההוא שלא רואים תקווה באופק, הרגע ההוא שכשמגיעים אליו שוקעים עמוק עמוק לתוך השחור. השיר הזה שייך לפסקול של דוני דארקו, אחד הסרטים הנפלאים, אם עוד לא ראיתם אותו, אתם חייבים. זה הסרט האהוב עלי. במיוחד נוגע בי כשאני בדיכאון… השיר אף נתן לי השראה לסרט קצר שהכנתי ללימודים Moving Pictures.
עוד שיר נעורים. אחד מהשירים היותר שחורים שזכורים לי, הרבה בזכות הקליפ המטריד שלו. בקליפ כל הדמויות מתעוותות ונשאבות לתוך שמש שחורה ומאגית הנפערת בשמים. שיר שמתאר את התחושה שכולנו מכירים. המציאות המוכרת מתעוותת ונעשה קודרת יותר ויותר, אנו נסחפים עד שלבסוף אנחנו נבלעים לתוך החור השחור ההוא.
“אתמול כל הצרות שלי נראו כל כך רחוקות, עכשיו נראה שהם כאן כדי להישאר, אני מאמין באתמול”
תרצו או לא, ג’ון לנון הביטלס פה כדי להישאר, השיר הנפלא הזה הוא אחד משירי הדיכאון הכי נפלאים שקיימים. המצב ההוא שבו אנחנו חיים בזכרונות האתמול קורה לכולם. תמיד האתמול נראה יותר טוב. יותר אטרקטיבי. אנחנו שוכחים ומייפים את כל החרא שאכלנו במשך השנים. תקראו לזה הדחקה, תקראו לזה גלגל הצלה. איך שלא תקראו לזה. הדבר הכי נןורא הוא לנסות לשחזר את העבר ולגלות כבר שהוא לא קיים ומה שהיה היה והלך לאיבוד.
לילה קר ככפור ברמת הגולן. בדיוק סיימתי תורנות פטרול מסביב לבסיס. אני משיל מעלי את הדובון. לובש את נכנס מתחת לשמיכה, שוכב על הגב, שם אוזניות, נותן למוזיקה לזרום פנימה. מתרכז בנקודה בתקרת הבטון הלבנה. מסתכל על האדים שיוצאים מפי. עוצם עיניים, לוקח הכל. זה מה שנקרא דיכאון אופורי. קל להתמכר אליו.
חברים, זה עולם המלנכוליה. לכולנו הוא מוכר. חלק מאיתנו שונאים אותו, חלק לא יכולים בלעדיו. אני שייך כפי שכבר ניחשתם לקבוצה השנייה. אין על הדיכאון החורפי. נכנסים מתחת לשמיכה, מתחממים. אחת הסיבות שאני אוהב את החורף היא שבהבדל מהקיץ, שבו הצורך הוא בעיקר להתקרר, בחורף אנחנו רוצים להתחמם. זה נשמע לי טבעי יותר. האינטנסיביות שיש בחורף. כוחות הטבע שמפגינים שרירים. אין את זה בקיץ. החורף נותן לנו תירוץ טוב להתכנס בתוך עצמנו. מוזיקה נותנת לנו זווית ראייה חדשה. פוקוס מסויים על משהו ספציפי וטשטוש על משהו אחר. אני מקווה שסיפקתי לכם כאן קצת זוויות ראייה שתמצאו כשימושיים עבורכם כמו שהם שימושיים עבורי.
חורף נעים (ומאוחר) שיהיה לנו.
לפני שהשנה נסגרת החלטתי שהגיע הזמן לתת כבוד לכמה מהשירים הטובים ביותר שהיו. חלק נחשבים זניחים בעיני אנשים מסויימים, חלק לא ממש עלו על פני השטח, וחלק היה קשה לפספס אבל עדיין מגיע להם כבוד. אז בואו נתחיל לשפוך…
Redman - Let’s Go
רדמן נעלם מהשטח, הרבה בגלל דרמה של חברות תקליטים. זו הסנונית הראשונה והרצינית מזה הרבה זמן.
Styles P - Testify Feat. Talib Kweli
סטיילס מארח את טאליב באחד השירים עם הווייב הכי מגניב וכנה של 2006.
Talib Kweli - Hush Feat. Jean Grae
2006 בהחלט הייתה שנה חזקה לטאליב קוואלי שלאחר ירידה מסויימת חזר לככב בשנים האחרונות. בלייבל החדש שלו Blacksmith חתומה ג’ין גריי המוכשרת והשיר הזה הוא מהמיקסטייפ החדש של הלייבל Talib Kweli Presents-Blacksmith The Movement.
Smif N Wessun - Warriors Heart Feat. Dead Prez
שילוביישן בין 2 הרכבים סופר מוכשרים ושונים בטבעם יוצר חומר מצויין ומעניין.
Ghostface Killah - Josephine (Remix) Feat. Trife Da God & The Willie Cottrell Band
גוסט כתמיד מספק את הסחורה בהגשה מלאה ברגשות וכאילו שזה לא מספיק יש לו ליווי חי ופזמון מלא נשמה. אחד השירים היפים של השנה.
Mos Def - Murder of A Teenage Life
בנושא מוס ישנו ויכוח רציני האם הוא ירד ברמה בגלל קריירת המשחק והכיוון שהוא בחר בו (יותר שירה, פחות ראפ). מה שבטוח שהמוס של True Magic זה לא המוס של Black on Both Sides (שבדיוק האזנתי לו שוב בימים האחרונים וגיליתי מחדש איזה מצויין הוא). השיר הזה מהאלבום החדש הוא הקטע הראוי היחידי לטעמי. קטע מצויין, סטוריטלינג מצמרר.
El-P - Smithereens (Stop Crying)
אל פי מעולם לא עשה חיים קלים למאזינים שלו. כשפנטסטיק דאמאג’ יצא הייתי די בטוח שכל מה שיש שם זה הרבה רעש, אבל לאחר כמה חודשים של עיכול האלבום, גיליתי בו מלודיות מצויינות קבורות תחת המעטה הרב שכבתי. הליריקס האנגימטים, הדיליברי העויין והצליל המוזרים יוצרים חוויה קלסטרופובית ומעניינת שאני מקווה שאל פי יצליח לשחזר ואולי אפילו לשדרג באלבומו שאמור לצאת ב - 2007, בינתיים הנה אחד מהשירים הראשונים שיצאו מהאלבום. עוד יגדל עלי, אולי גם עליכם.
סייגון הוא ההבטחה הגדולה של ההיפ-הופ כבר מעל לחמש שנים (אפילו בסדרה המעולה הפמלייה נתנו לו תפקידון בתפקיד עצמו). בינתיים הוא כמו רבים אחרים מסובך בדרמות של חברות תקליטים, אבל מדי פעם הוא מוציא משהו כדי להחזיק אותנו רעבים. את השיר הזה הפיק הפלא התשיעי.
Zion - B Boy Remix Ft. Crown City Rockers, Planet Asia, Grouch, Chali2na
ציון כבר שנים הוא אחד הראפרים העסוקים, עם שותפו ליצירה בזיון איי החבר’ה מוציאים אלבום כל שנה כמו שעון. בשיר הזה מתארחים כמה שמות גדולים שנזכרים בימיהם כבי-בויז על הפקה גרובית ומינימלית, שיט טוב. check it out
UGK - Up Next Feat. Big Daddy Kane And Kool G Rap
החברה מהדרום שוב ביחד אחרי ש - Pimp C השתחרר מהכלא. בשיר הזה הם מארחים 2 אגדות. החבר’ה מ - cold chilin’ מהקווינס באים לעשות כבוד, ולא רק הם. ההפקה שייכת ללא אחר ממארלי מארל!
Eminem - No Apologies
בואו נודה בזה למרות שזה לא נעים. אמינם כבר מזמן לא סלים שיידי. בין ים הזבל של חמישים סנט, הפקות מעצבנות שחוזרות על עצמם וסגנון זרימה חסר השראה כבר כמעט התעייפתי מלבדוק חומר חדש שהוא מוציא… ב - The Re-Up מצאתי הרבה רע אבל גם כמה קטעים ששווים התייחסות. הקטע הזה הוא הקטע הכי טוב שאם הוציא כבר תקופה ארוכה. חובת שמיעה למי שלא שמע.
פרעה מונץ’ הוא ראפר של ראפרים. מבני חריזה משוגעים כמו שלו הם פנטזייה שכל ראפר חובב עד מקצועי יזיל ריר עליהם. מאז internal affairs המצויין שיצא ברוקוס. הפרעה נעלם רק כדי לחזור מדי פעם עם איזושהי הבלחה. עכשיו סוף סוף יש למה לצפות ב - 2007, אלבומו החדש Desire כמו השיר הנפלא הזה מציין את התשוקה והנחישות של פרעה למיקרופון. אם האלבום דומה לשיר הזה אנחנו הולכים לקבל קלאסיקה. על ההפקה המגניבה ומלאת הנשמה יושב לא אחר מהאלכימאי.
מה נסגר עם Will.I.Am זו השאלה המרכזית, השנה המפיק הזה כיכב יותר מכל אחד אחר. אולי זו הכפרה שלו אחרי הסטייה הקיצונית של הרכבו Black Eyed Peas לכיוון הפופ המיינסטרימי. את השיר המצויין הזה של קומון אני פספסתי וחבל, כי למרות פזמון קצת רכרוכי זה אחד השירים היותר יפים של השנה.
Nas - Hip Hop Is Dead ft. Will.I.Am
מי היה ספקני לגבי האלבום של נאס? נראה לי שדי בטוח להגיד שכולם. במיוחד לאחר המחלוקות עם פרימו ורשימת המפיקים של האלבום. במציאות יצא לנאס אחד מהאלבומים המוצלחים ביותר שלו. אומנם לא קלאסיקה אבל בהחלט אלבום שעושה כבוד עם הרבה שירים מצויין. זה השיר האהוב עלי מהאלבום החדש. הפקה קטלנית נוספת של will i am ונאס יושב מצויין על הקצב.
Jay-Z - Do U Wanna Ride Feat. John Legend
וואלה, בשמיעה ראשונה של האלבום החדש. ג’יי אכזב אותי. למרות הפקות מצויינות של כל המפיקים המצויינים שהשתתפו בפרוייקט (just blaze, kanye west, dr dre ועוד). ג’יי נשמע לי עייף. האמת היא שיש מעט מאוד אלבומים של הבחור שהתחברתי אליהם בשמיעה ראשונה (הבלופרינט זכור במיוחד לטובה) אבל לא יעזור מדובר פה באלבום משובח במיוחד. אחד הטובים של 2006. והשיר הזה, הרבה בזכות ההפקה של קנייה וה - hook של ג’ון לג’נד פשוט הופכים את השיר הזה לחובה.
זה דבר נדיר שהרכב אולדסקול מוציא אלבום מוצלח לאחר שנים רבות של פגרה. מעט מאוד ראפרים מהעבר הצליחו לצאת מזה בכבוד, לרוב הם יוצאים אפרוריים, יבשים, ופשוט לא רלוונטים. המקרה של הכבשה השחורה מוכיח אחרת… הצמד הוציאו השנה אלבום מגניב לגמרי שנחרש אצלי נון-סטופ…
Jay-Z - Show Me What You Got (Chops Remix)
ונקנח ברימיקס הטוב ביותר השנה לדעתי. צ’ופס חצי מה - mountain brothers הוא מפיק מוכשר שעובד פחות מדי לטעמי. רימיקס טוב צריך לשמר אלמנטים מההפקה המקורית ולשדרג אותה לווייב אחר לגמרי. צ’ופס קונה אותי פה לגמרי עם ההפקה המדהימה הזאת והוורס שלו שהוא הכניס לשיר שמתעלה על המקור המוצלח כשלעצמו של just blaze.
זהו זה היה הפוסט הראשון בבלוג (עיצוב מקורי, בקרוב). אשמח אם תגיבו. ותחזרו להתעדכן!
פלג.